דפוסי השלטון הרומאי בא"י

פומפיוס הוא המצביא הרומאי שכבש את יהודה והוא הנהיג סדרי שלטון חדשים. הסדר החדש התבסס על שלטון רומאי עקיף, כלומר שליטה באמצעות שליט מקומי. פומפיוס מינה את הורקנוס מהשושלת החשמונאית לכוהן גדול וכאחראי על מערכת המתבססת על חוקי התורה. פעילותו של הורקנוס כמלך הוגבלה בתחום מדיניות החוץ ונאסר עליו לנהל מלחמות ללא אישור רומא. בנוסף, נאסר על היהודים לשקם את חומות ירושלים שנהרסו בכיבוש. שטח יהודה הצטמצם ובתחומיה נשארו אזורים בעלי רוב יהודי.
שיקולי הרומאים בנהגת שלטון עקיף:
1) מלך חסות יהיה נאמן לרומא משום שהיא זו שהמליכה אותו. המלך ימנע מרידות, ידאג לשלום ולסדר בארצו, יסייע לרומא ועוד.
2) בעזרת מלך חסות, השליית העצמאות נמשכת מפני שהשליט יהודי ולא רומאי.
3) שלטון עקיף הוא שלטון חסכוני.

הורדוס:
הורדוס היה בן למשפחת אצולה מאדום. משפחתו גוירה בתקופת החשמונאים ושיתפה פעולה עם המלכים החשמונאים. הורדוס הומלך כמלך חסות מפני שהוכיח את נאמנותו לרומא. מבחינת הרומאים הורדוס חסך מהם את הצורך להחזיק כוחות צבא ביהודה. בנוסף, הורדוס אהד את התרבות ההלניסטית. מבחינת הרומאים, הורדוס היה מלך נאמן ולכן צירפו לממלכתו שטחים נוספים.
מאפייני שלטונו:
1)חיסול מוקדי הכוח נגדו: הורדוס נחשב כמלך לא לגיטימי מבחינת היהודים. למרות שמשפחתו עברה גיור, הוא לא השתייך לשושלת החשמונאים. העם שנא את הורדוס גם מפני שחיסל את משפחת החשמונאים והחרים את רכושם. החיסול כלל גם את הוצאתה להורג של אשתו - מרים החשמונאית, נכדתו של הורקנוס השני, ושני בניו. הורדוס השליט משטר טרור ואימה בארץ. הורדוס הקים מבצרים ששימשו כבתי סוהר למתנגדיו. הורדוס גם רצח רבים משכבת האצולה היהודית אשר התנגדו לשלטונו.
2)נאמנות מוחלטת לרומא: הורדוס הקדיש מאמץ רב לרכוש את אמונם של הקיסרים שהתחלפו בתקופת שלטונו ביהודה. הורדוס גם בנה מפעלים וערים הלניסטיות על שם הקיסרים הרומאים כמו קיסריה וטבריה.
3)התערבות בסדרי כהונה וסנהדרין:
משרת הכוהן הגדול: הכהונה הפכה ממשרה לכל החיים השייכת למשפחה מסוימת, למשרה זמנית למרבה במחיר. כך הרס הורדוס את המוקד הכוח של הכהונה הישנה וביסס את כוחו.
הסנהדרין: הסנהדרין הייתה אסיפת זקני העם שעסקה בעיקר בתפקידי שיפוט וחקיקה, והיו מתייעצים בה בעניינים מדיניים. הסנהדרין נחלשה מפני שהורדוס נטל ממנה את רוב סמכויותיה. לסנהדרין הוכנסו נוכרים מאנשיו של הורדוס והיא הפכה לגוף המאשר את כל החלטות הורדוס. כך הפך הורדוס לשליט היחיד במדינה. לעם נותר לשלם מיסים ולעבוד.
4)תמיכה באוכלוסיה ההלניסטית (הנוכרית) בא"י: הורדוס חיזק את היסודות ההלניסטיים ביהודה ובנה מבנים הלניסטיים כמו מקדשים, תיאטראות, אמפיתיאטרונים, מרחצאות רומיים וכו. רוב יועציו היו נוכרים. התושבים הנוכרים הפכו למרכיב מרכזי בשלטון. הורדוס השתתף בפולחנים הלניסטיים ושילם מיסים גבוהים לרומאים.
הסיבות לתמיכה בנוכרים:
א) כך הפגין הורדוס נאמנות לאימפריה הרומית ועזר בהפצת התרבות ההלניסטית.
ב) הורדוס רצה בתמיכת הנוצרים כי היהודים לא תמכו בו.
ג) הורדוס קיווה כי הערים הנוכריות וההלניסטיות יקרבו יהודים לתרבות המובילה בעולם.
5)מפעלי בנייה מפוארים: הורדוס בנה מצברים, ערים הלניסטיות, ארמונות מקדשים ועוד. הורדוס גם שיפץ אץ ירושלים ובנה מחדש את בית המקדש. מפעלי הבנייה סיפקו עבודה לאלפי פועלים.
הגורמים לבנייה:
א) באמצעות הבנייה, הורדוס פיאר והנציח את עצמו.
ב) שיפוץ בית המקדש היה כי לרכוש את אמונו של העם היהודי.
ג) הוכחת ורכישת אמון הרומאים והנוכרים.
מותו של הורדוס:
לאחר מותו, ממלכתו חולקה בין שלושת בניו, אך לבסוף הודחו ע"י הרומאים. הרומאים הנהיגו שלטון רומאי ישיר ביהודה שבראשו עמדו נציבים רומאים ששימשו מושלים מטעם הרומאים.

שלטון רומאי ישיר - נציבים

תקופת השלטון הרומאי הישיר נחלק ל-2 תקופות, שבין שתיהן הייתה חזרה לשלוש שנים של שלטון עקיף בתקופת המלך אגריפס הראשון, נכדם של הורדוס ומרים החשמונאית שגדל ברומא.
תפקידי הנציב:
1) הנציב היה מפקד הכוח הצבאי ביהודה. הצבא שעמד לרשות הנציב ביהודה גויס מקרב האוכלוסייה הנוכרית.
2) הנציב ייצג את רומא ודרישותיה בפני היהודים.
3) הנציב היה אחראי על שמירת הסדר והביטחון ביהודה.
4) הנציב היה אחראי על גביית המיסים.
5) הנציב היה שופט מכריע במשפטים ויכול לגזור עונש מוות.
6) הנציב פיקח על חיי הדת - מינוי והדחת הכוהן הגדול. הסנהדרין המשיכה לעבוד כהרגלה, אך גזר דין מוות הצריך את אישור הנציב.
מאפייני השלטון:
1) עוינות לישוב היהודי: כל הנציבים הרומאים היו הלניסטיים בתרבותם. הם גילו עוינות כלפי היהודים על רקע תרבותי ודתי. העוינות התבטאה בכך שהנציבים, אשר פיקחו על חיי הדת ביהודה, מינו והחליפו כוהנים לכל המרבה במחיר, שכן תפקיד הכהונה היה מקור הכנסה לנציב מפני שנקנה בכסף.
2) ניצול כלכלי, עושק ומעשי שחיתות: הנציבים לא היו אנשים עשירים ולכן רצו להרוויח כמה שיותר כסף מתפקידם, ולכן גבו מיסים גבוהים מאוד. לעיתים, הם שדדו את אוצרות בית המקדש. כאשר היו הנציבים זקוקים לכסף, הם נהגו להחליף את הכוהנים בכוהנים חדשים ששילמו יותר עבור התפקיד.
3) פעילות נגד תנועות משיחיות ומורדים: הנציבים רדפו יהודים שתכננו מרידות והוציאו אותם להורג. בעקבות המצוקה הקשה בארץ, גברה ההשפעה של תפיסות קיצוניות-משיחיות בקרב היהודים. הנציבים רדפו אחרי תנועות כאלו הוציאו את מנהיגיהם להורג. כך נצלב ישו אשר דיבר על גאולה שהולכת וקרבה שתשנה את כל סדרי העולם.

שלטון הנציבים גרם להחלטת העם לפתוח במרד נגד רומא.