1) פגיעה בחיי הדת וברגשות הדתיים: הפגיעה
בחיי הדת של היהודים החלה עם ראשית השלטון הישיר של הנציבים כאשר נשדד בית המקדש
ע"י הנציבים. היו נציבים שהתחשבו ביהודים והכניסו את הצבא הרומאי לירושלים
ללא דגליהם (שעליהם היה דיוקן/פסל של הקיסר - דבר שהחשיבו היהודים כעבודת אלילים),
אך היו נציבים שלא התחשבו באמונת היהודים. הנציבים מינו כוהנים גדולים לכל המרבה
במחיר ופגעו בקדושת משרת הכהונה. הפגיעה הדתית הגיעה לשיאה בניסיון להכניס את הפסל
של הקיסר קליגולה לבית המקדש. הסכסוך נפתר בזכות אגריפס הראשון, נכדו של הורדוס
וידידו של הקיסר, ששכנע אותו לוותר על רעיון הצבת הפסל בבית המקדש.
2) החרפת המתח בין היהודים לנוכרים: הרומאים הוציאו שטחים רבים מתחום השליטה היהודית והכניסו יהודים רבים תחת ריבונות של ערים הלינסטיות-נוכריות. נוכרים שבו לגור ביהודה עם הרצון לנקום ביהודים על מעשי הייהוד בכפייה שביצעו בימי החשמונאים. כאשר פרצו עימותים בערים בין היהודים לנוכרים, העימותים הובאו לשיפוט הנציבים שלרוב הכריעו לטובת הנוכרים. העימותים הגיעו לשיאם בקיסריה. היהודים טענו כי הורדוס ייסד את קיסריה ולכן העיר יהודית. לעומת זאת, הנוכרים טענו כי העיר נוסדה למען הקיסר ויש בה פסלים ומקדשים לאלים, ולכן העיר שייכת לנוכרים. הקיסר החליט כי העיר שייכת לנוכרים, מה שגרם למעשי אלימות קשים בין יהודים לנוכרים.
3) מצוקה כלכלית וקיטוב חברתי: הנציבים הרומאים הטילו מיסים כבדים על היהודים וניצלו את מעמד הנציבות כדי להתעשר על חשבון היהודים. המיסים סימלו את השעבוד לרומא והיעדר העצמאות. כך נוצר קיטוב חברתי: מיעוט של עשירים שניצל אף הוא את פשוטי העם, ורוב יהודי חסר כל. הרבה יהודים חסרי כל החלו לשוב על מרד ועשיית צדק חברתי.
4) התגברות הקנאות בקרב היהודים והופעת תנועות משיחיות: קמו נביאים ומשיחים שבישרו לעם כי הם נשלחו בידי שמיים, כדי להושיע את העם מכל צרותיו. לדוגמא, ישו הכריז על עצמו כמשיח וטען שמלכות אלוהים קרבה וכל הסדר הקיים בא"י ישתנה. הסיקריים היו קנאים קיצוניים שתמכו ביציאה למרד, ולדעתם כניעה לשלטון רומא היא חטא, מפני שהיא מבטאת את ההכרה באדון אחר חוץ מאלוהים. ככל שמצוקת היהודים בא"י גברה כך התחזק כוחם של הסיקריים.
2) החרפת המתח בין היהודים לנוכרים: הרומאים הוציאו שטחים רבים מתחום השליטה היהודית והכניסו יהודים רבים תחת ריבונות של ערים הלינסטיות-נוכריות. נוכרים שבו לגור ביהודה עם הרצון לנקום ביהודים על מעשי הייהוד בכפייה שביצעו בימי החשמונאים. כאשר פרצו עימותים בערים בין היהודים לנוכרים, העימותים הובאו לשיפוט הנציבים שלרוב הכריעו לטובת הנוכרים. העימותים הגיעו לשיאם בקיסריה. היהודים טענו כי הורדוס ייסד את קיסריה ולכן העיר יהודית. לעומת זאת, הנוכרים טענו כי העיר נוסדה למען הקיסר ויש בה פסלים ומקדשים לאלים, ולכן העיר שייכת לנוכרים. הקיסר החליט כי העיר שייכת לנוכרים, מה שגרם למעשי אלימות קשים בין יהודים לנוכרים.
3) מצוקה כלכלית וקיטוב חברתי: הנציבים הרומאים הטילו מיסים כבדים על היהודים וניצלו את מעמד הנציבות כדי להתעשר על חשבון היהודים. המיסים סימלו את השעבוד לרומא והיעדר העצמאות. כך נוצר קיטוב חברתי: מיעוט של עשירים שניצל אף הוא את פשוטי העם, ורוב יהודי חסר כל. הרבה יהודים חסרי כל החלו לשוב על מרד ועשיית צדק חברתי.
4) התגברות הקנאות בקרב היהודים והופעת תנועות משיחיות: קמו נביאים ומשיחים שבישרו לעם כי הם נשלחו בידי שמיים, כדי להושיע את העם מכל צרותיו. לדוגמא, ישו הכריז על עצמו כמשיח וטען שמלכות אלוהים קרבה וכל הסדר הקיים בא"י ישתנה. הסיקריים היו קנאים קיצוניים שתמכו ביציאה למרד, ולדעתם כניעה לשלטון רומא היא חטא, מפני שהיא מבטאת את ההכרה באדון אחר חוץ מאלוהים. ככל שמצוקת היהודים בא"י גברה כך התחזק כוחם של הסיקריים.
העמדות השונות בוויכוח בדבר היציאה למרד ברומאים
המתונים (נכבדי העם,
סוחרים גדולים, עשירים, כוהנים ומשפחות אצולה):
עמדת המתונים: המתונים התנגדו למרד, אך בסופו של דבר נגררו אליו. אגריפס השני היה נציגם, והוא נאם בפניהם וניסה לשכנעם ברגע האחרון לא למרוד.
נאום אגריפס = טיעונים נגד המרד:
1) נימוק פוליטי - מדיני: המרד נידון מראש לכישלון מפני שליהודים אין סיכוי לנצח את רומא. אין להם צבא או צי ימי כמו לרומא, ואף אחד לא יבוא לעזרתם.
2) נימוק דתי: עצם העובדה שהאימפריה הרומית עדיין עומדת, מראה שאלוהים עומד לצידה, ויציאה למרד נגד רומא הוא בניגוד לרצון אלוהים.
3) נימוק כלכלי: מלחמה ארוכה תגרום למשבר כלכלי, להרס, להרוגים ולפגיעה בחקלאות. עדיף לפעול להחלפת הנציב מאשר לצאת למרד.
4) אין קונצנזוס: אין הסכמה של כל העם, אסור להקשיב לאלו שמושכים לכיוון המרד, משום שהמרד יסיים בחורבן המקדש וירושלים.
הקנאים (עניים, איכרים, סיקריים, כוהנים זוטרים, חלק מהפרושים):
תנועת הקנאים לא הייתה קבוצה מאוחדת אלא אוסף של קבוצות שנות שפעלו ברחבי הארץ.
טיעונים בעד המרד:
1) נימוק פוליטי - מדיני: הקנאים האמינו שעמים אחרים יבואו לעזרתם. הם קיוו שתצטרף אליהם האימפריה הפרתית שבעבר הצליחה לנצח את רומא, וגם יהודי התפוצות שסבלו יבואו לעזרתם.
2) נימוק דתי: הקנאים האמינו שאלוהים יהיה לצידם בשעתם הקשה. הם ראו בכניעה לרומא חטא, מפני שהמלכות היחידה היא מלכות שמיים ואסור לקבל שלטון זר בא"י, שכן הדבר הוא כנגד התורה.
3) נימוק בטחוני: הקנאים האמינו שבגלל שירושלים מוגנת בחומות ענק שבנה הורדוס, הרומאים לא יצליחו להבקיע אותם. קרבות החשמונאים מול היוונים בעבר שימשו השראה למורדים שהדבר אפשרי.
עמדת המתונים: המתונים התנגדו למרד, אך בסופו של דבר נגררו אליו. אגריפס השני היה נציגם, והוא נאם בפניהם וניסה לשכנעם ברגע האחרון לא למרוד.
נאום אגריפס = טיעונים נגד המרד:
1) נימוק פוליטי - מדיני: המרד נידון מראש לכישלון מפני שליהודים אין סיכוי לנצח את רומא. אין להם צבא או צי ימי כמו לרומא, ואף אחד לא יבוא לעזרתם.
2) נימוק דתי: עצם העובדה שהאימפריה הרומית עדיין עומדת, מראה שאלוהים עומד לצידה, ויציאה למרד נגד רומא הוא בניגוד לרצון אלוהים.
3) נימוק כלכלי: מלחמה ארוכה תגרום למשבר כלכלי, להרס, להרוגים ולפגיעה בחקלאות. עדיף לפעול להחלפת הנציב מאשר לצאת למרד.
4) אין קונצנזוס: אין הסכמה של כל העם, אסור להקשיב לאלו שמושכים לכיוון המרד, משום שהמרד יסיים בחורבן המקדש וירושלים.
הקנאים (עניים, איכרים, סיקריים, כוהנים זוטרים, חלק מהפרושים):
תנועת הקנאים לא הייתה קבוצה מאוחדת אלא אוסף של קבוצות שנות שפעלו ברחבי הארץ.
טיעונים בעד המרד:
1) נימוק פוליטי - מדיני: הקנאים האמינו שעמים אחרים יבואו לעזרתם. הם קיוו שתצטרף אליהם האימפריה הפרתית שבעבר הצליחה לנצח את רומא, וגם יהודי התפוצות שסבלו יבואו לעזרתם.
2) נימוק דתי: הקנאים האמינו שאלוהים יהיה לצידם בשעתם הקשה. הם ראו בכניעה לרומא חטא, מפני שהמלכות היחידה היא מלכות שמיים ואסור לקבל שלטון זר בא"י, שכן הדבר הוא כנגד התורה.
3) נימוק בטחוני: הקנאים האמינו שבגלל שירושלים מוגנת בחומות ענק שבנה הורדוס, הרומאים לא יצליחו להבקיע אותם. קרבות החשמונאים מול היוונים בעבר שימשו השראה למורדים שהדבר אפשרי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה