המבצר האחרון שנפל
בידי הרומאים הוא מבצר מצדה. כך הסתיים המרד הגדול. במצדה ישבו כאלף סיקריים ובני
משפחותיהם, בראשם עמד אליעזר בן יאיר. הרומאים הצליחו לפרוץ את חומות מצדה לאחר
שהקיפו אותה בצבא והצמידו לחומותיה סוללות מצור. הסיקריים בנו חומה שנייה למצדה
מעץ שמילאו אותו בחומר רך. הרומאים, בתגובה, החליטו לשרוף את חומות מצדה. לאחר 3
שנות מצור, הבינו המורדים כי הפסידו בקרב. אלעזר בן יאיר נאם בפני המורדים ושכנע
אותם שעדיף להתאבד מאשר להפך לעבדים - עדיף למות כבן חורין וכגיבור. אלעזר הציע,
בנוסף, שלפני המוות ישרפו את הרכוש והמבצר - אך לא יפגעו במזון ובמים, כדי
שהרומאים יבינו כי היהודים בחרו את מותם ולא מתו בגלל מחסור במזון ובמים. במותם,
נשארו המורדים נאמנים לרעיון החירות ולאמונתם האלוהים - רעיונות שבגללם ובשמם יצאו
למרד.
המשבר שנוצר בחברה היהודית עקב חורבן בית המקדש והסכנות שנשקפו לחברה
היהודית עקב המשבר
אווירת
הייאוש והמשבר עקב התבוסה ותקנות הכיבוש של הרומאים:
בגלל חורבן בית המקדש, חורבן ירושלים והאובדן הגדול בנפש, העם היה במשבר דתי-אמוני, ורבים מהם נהגו במנהגי אבלות, כגון:
1) הפסקת התפילה: היו יהודים שהפסיקו להתפלל כיוון שאין טעם להתפלל ללא בית מקדש המקשר בין העם לאל.
2) היו יהודים שהתנזרו מאכילת בשר ויין שנחשבו לדברים משמחים.
3) היו יהודים שנמנעו מקיום יחסי מין הולדת ילדים מפני שהחיים איבדו את משמעותם ללאו מקדש.
יהודים רבים חשו כי אלוהים נטש את עמו מפני שלא עזר לו במהלך המרד. הסכנה הייתה כי העם היהודי יחדל מלהתקיים. בתקופה זו החלה תופעה של יהודים העוזבים את דתם, כך קמה בהדרגה הנצרות.
תקנות הכיבוש שהנהיגו הרומאים:
1) ביטול משרת הכוהן הגדול: לאחר החורבן, ליהודי א"י אין נציג שייצג אותם בפני השלטון, בנוסף לכך שאין להם מנהיג דתי.
2) מדיניות הפקעת קרקעות: אדמות של יהודים נמכרו/נמסרו לנוכרים בא"י, וחלקם עברו לבעלות הקיסר.
3) מיסים כבדים: חוץ ממס קרקע וגולגולת, המס המשפיל ביותר היה המס להחזקת מקדש יופיטר ברומא.
4) קיצוץ סמכויות הסנהדרין: חברי הסנהדרין לא יכלו לשפוט או להחליט בדינים של חיים ומוות.
ההשלכות הדתיות והמוסריות של אובדן ירושלים והמקדש - מרכז חיי הציבור היהודי:
מוסד הכהונה התמוטט: רוב הכוהנים נרצחו, ולאלה שנותרו בחיים לא נותר מה לעשות ללא מקדש. ללא מקדש הכוהנים לא יכלו להעלות קורבנות ואלוהים כדי לכפר על חטאי העם. אין לעם לאן לעלות בשלושת הרגלים. ליהודים אין שום נציג שייצג אותם בפני השלטון.
הסנהדרין: הסנהדרין תפקדה כרשות מחוקקות, שופטת ומבצעת וגם כמוסד עליון ללימודי תורה. לאחר החורבן ובמהלכו, רוב חבריה נאלצו לברוח מירושלים. לאחר החורבן הסנהדרין פסקה מלתפקד.
בגלל חורבן בית המקדש, חורבן ירושלים והאובדן הגדול בנפש, העם היה במשבר דתי-אמוני, ורבים מהם נהגו במנהגי אבלות, כגון:
1) הפסקת התפילה: היו יהודים שהפסיקו להתפלל כיוון שאין טעם להתפלל ללא בית מקדש המקשר בין העם לאל.
2) היו יהודים שהתנזרו מאכילת בשר ויין שנחשבו לדברים משמחים.
3) היו יהודים שנמנעו מקיום יחסי מין הולדת ילדים מפני שהחיים איבדו את משמעותם ללאו מקדש.
יהודים רבים חשו כי אלוהים נטש את עמו מפני שלא עזר לו במהלך המרד. הסכנה הייתה כי העם היהודי יחדל מלהתקיים. בתקופה זו החלה תופעה של יהודים העוזבים את דתם, כך קמה בהדרגה הנצרות.
תקנות הכיבוש שהנהיגו הרומאים:
1) ביטול משרת הכוהן הגדול: לאחר החורבן, ליהודי א"י אין נציג שייצג אותם בפני השלטון, בנוסף לכך שאין להם מנהיג דתי.
2) מדיניות הפקעת קרקעות: אדמות של יהודים נמכרו/נמסרו לנוכרים בא"י, וחלקם עברו לבעלות הקיסר.
3) מיסים כבדים: חוץ ממס קרקע וגולגולת, המס המשפיל ביותר היה המס להחזקת מקדש יופיטר ברומא.
4) קיצוץ סמכויות הסנהדרין: חברי הסנהדרין לא יכלו לשפוט או להחליט בדינים של חיים ומוות.
ההשלכות הדתיות והמוסריות של אובדן ירושלים והמקדש - מרכז חיי הציבור היהודי:
מוסד הכהונה התמוטט: רוב הכוהנים נרצחו, ולאלה שנותרו בחיים לא נותר מה לעשות ללא מקדש. ללא מקדש הכוהנים לא יכלו להעלות קורבנות ואלוהים כדי לכפר על חטאי העם. אין לעם לאן לעלות בשלושת הרגלים. ליהודים אין שום נציג שייצג אותם בפני השלטון.
הסנהדרין: הסנהדרין תפקדה כרשות מחוקקות, שופטת ומבצעת וגם כמוסד עליון ללימודי תורה. לאחר החורבן ובמהלכו, רוב חבריה נאלצו לברוח מירושלים. לאחר החורבן הסנהדרין פסקה מלתפקד.
ירושלים שימשה מרכז
לאומי, דתי, פוליטי ולכלי של הציבור היהודי. היה חשש כי לא יוכל לקום מרכז חדש
לעם ולא תוכל לקום הנהגה חדשה לאחר החורבן. בנוסף לכך, היעלמות שכבת המנהיגות
עלולה לגרם להתפוררות והתפזרות העם כולו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה